פסק-דין בתיק ת"א 167279-09

1.      לפניי תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה- 1975.

2.      התובע יליד 12.9.44 רופא כללי העוסק בביקורי בית בחברת "יד להחלמה",  נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 9.10.07 בעת שנהג ברכב מ.ר. 8021927.הנתבעת מודה בחבותה על פי הדין, אולם עיקר המחלוקת בתיק זה היא בשאלת שיעורי הנכות הרפואית והתפקודית ואומדן הנזק הנובע מהן.

הנכות הרפואית : נכות על פי דין.

3.      ממקום התאונה הובהל התובע לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם אושפז לשלושה ימים עד ליום 11/10/07. אובחן כסובל משבר דחיסה בוליה L1. בוצע CT מותני אשר הדגים שבר יציב בעמודה הקדמית של גוף החוליה L1 . במהלך האשפוז טופל במששכי כאבים. הותקנה חגורה שלוש נקודות עמה מתהלך.

4.      התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. התובע נבדק על ידי ועדות רפואיות של המל"ל אשר קבעו נכויות זמניות: 20% נכות זמנית מיום 8/1/08-31.7.08 וכן 10% נכות לצמיתות מיום 1/8/09 בגין שבר בחוליה L1 על פי תקנה 37 8 ב' לתקנות המל"ל.

5.      בנוסף התובע קיבל דמי פגיעה מיום התאונה ועד ליום 8.1.09 בתקופה זו נעדר מעבודתו לחלוטין. שב לעבודה במשרה חלקית ביום 1/8/09 על פי המלצת רופא התעסוקה.

נכות תפקודית:

6.      התובע הצהיר כי, עבודתו דורשת עליה וירידה במדרגות הבתים מספר פעמים ביום ובלילה לפי משמרות והקריאות. הרמת משא כבד הכולל תיק וציוד רפואי במשקל של שמונה ק"ג וכן תיק מסמכים במשקל של 3 ק"ג. במסגרת עבודתו צריך להרים חולים להתכופף לעברם, לעבוד בזריזות וביעילות. הצהיר כי לפני התאונה עבד במשמרות של 24 שעות בימים ובלילות ו-48 שעות מנוחה על פי קריאות.

7.      התובע הצהיר כי הוא וד"ר פלוטקין הם היחידים המתגוררים בעיר חדרה ותחום עבודתם הוא רחב מזכרון ועד לנתניה כולל את המושבים. מוזמן לביקורי בית על פי קריאה מהמוקד של יד להחלמה.

8.      התובע טוען בסיכומיו כי חזר לעבוד באופן חלקי תוך קושי ומוגבלות ולמעשה לא חזר לתפקודו הקודם. הוא סובל מכאבים במהלך עבודתו , בבדיקת חולים , בנהיגה, בעליה וירידה במדרגות ובהרמה של תיקים כבדים וכל התנהלותו בעבודתו איטית וקשה.

9.      התובע טוען כי נכותו השפיעה על יכולתו של התובע לנהוג בעצמו והוא נזקק לעזרת נהג הן בנהיגה והן בעזרה בהרמת והבאת תיקים נוספים וכבדים לבית החולה כשנדרש.

10.  התובע טוען כי במקום העבודה שלו, הרופאים מעדיפים לנהוג בעצמם ולקבל את כל תוספות השכר המתלוות לנהיגה ולא לתת אותם לנהג. כך גם לחברה יש אינטרס מובהק שרופא ימשיך לעבוד כרופא ולהצמיד לו נהג רק שימשיך לעבוד כרופא מפאת מחסור בכח אדם. על כן התובע מבקש כי בית המשפט יקבע כי נכצותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית ולכך יש השלכה גם בירידת השכר. לתובע קושי בעבודה הנדרשת, עובד פחות שעות, נזקק להסעה ולעזר ה על ידי נהג ולא מקבל את ההטבות הנילוות לכך.

11.  סבורני כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור נכותו הרפואית. לא ניתן לקבוע כי נכותו הרפואית לא הותירה חותם על תפקודו כטענתה של הנתבעת. עובר לתאונה העדיף התובע לנהוג למקום עבודתו בעצמו על פי עדותו ולקבל את תוספת השכר, בין אם כהחזר הוצאות ובין אם תיחשב תוספת זו לחלק מהשכר. השתכנעתי כי לאחר התאונה נאלץ להיעזר בנהג, דבר המלמד על פגיעה תפקודית וקושי בנהיגה ובנשיאת משאות כבדים. מאידך, בתום תקופת אי הכושר התובע  שב למקום עבודתו.

בסיס השכר וגיל הפרישה:

12. התובע טוען כי ירידת שכרו הנה עקב התאונה.  בנוסף, התובע טוען כי הוא יכול היה להמשיך לעבוד הרבה מעבר לגיל הפרישה. התובע מצביע על רופא בשם ד"ר מיכאל שהינו בן 80 שעדיין עובד בחברה וכן על חברו ד"פלאטקין שעובד בגיל 76 עדיין באותו אזור. התובע  מצביע על עדותו של חשב החברה לפיה רופאים רבים עובדים בחברה אשר עברו את גיל הפרישה. וכן לעדותה של אשתו אשר העידה כי עקב מצוקת רופאים היא יכולה לעבוד שנים רבות לאחר גיל הפרישה. על כן מבקש התובע שבית המשפט יקבע כי הוא יכול היה לעבוד עד גיל 78 לפחות בחלוקה לשתי תקופות: תקופה ראשונה-במשרה מלאה כפי שעבד עובר לתאונה. בתקופה שניה: עבודה במשמרות יום לפי עבודתו של ד"ר פלטקוב המועסק בחברה.

13. מנגד, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי,  הירידה בתגמולים אותם קיבל התובע אינה עקב התאונה. שכרם של כלל רופאי החברה קוצץ באופן שיוויוני באופן מקרי שנעשה לאחר תאונת התובע.  

14. בנוסף טוענת הנתבעת כי, החזר ההוצאות שקיבל התובע בגין שימוש ברכבו ואשר ניפחו את סכום התגמולים שקיבל לא היה שכר אלא דובר בהחזר הוצאות , שלתובע היו כנגדו הוצאות בפועל על השימוש ברכבו. שעה שלאחר התאונה שוב לא היו לו הוצאות רכב ולכן לא שולם לו החזר הוצאות רכב ומכאן הירידה בתגמולים שאינה ירידה בשכר.

15. הנתבעת טוענת כי הבדלי השכר בין התובע לד"ר פלוטקוב עיקרם בעבודה כי התובע אינו מקבל החזר הוצאות נסיעה. וחלק ניכר מרופאי החברה נעזר בנהג צמוד ועל כן אין המדובר בעזרה מיוחדת לתובע. העסקת הנהג הצמוד מפחיתה את קשייו של התובע בתפקודו הואיל ואינו צריך לנהוג, לשאת משאות כבדים וכדומה.

16. הנתבעת מתנגדת לטענת התובע כי יכול היה לעבוד עד גיל 78, וזאת בהתאם לחוק גיל הפרישה לשכירים אשר עומד על 67. התובע לא הצליח להוכיח זאת בכך שלא הציג את חוזה העבודה האישי עליו חתום, לא  הביא לעדות את בעלי החברה אשר היו יכולים לחזק את הטענה שהתכוונו להעסיק את התובע עד לגיל זה. התובע לא הוכיח נוהג לגבי העסקתו המשוערת עד לגיל זה, מדובר רק ששני שמות שהעלו התובע וחשב החברה בעדותם, מתוך עשרות רופאים המועסקים בחברה.